וַיֶּאֱהַ֤ב שְׁלֹמֹה֙ אֶת־יְהוָ֔ה לָלֶ֕כֶת בְּחֻקּ֖וֹת דָּוִ֣ד אָבִ֑יו רַ֚ק בַּבָּמ֔וֹת ה֥וּא מְזַבֵּ֖חַ וּמַקְטִֽיר׃
משך חכמה
מלכים א' ג'. ויאהב שלמה את ד' ללכת בחוקות דוד אביו רק בבמות הוא מזבח ומקטיר. פירושו כי בדברי הימים כ"א כ"ב ויבן שם דוד מזבח לד' ויעל עולות ושלמים, פירוש בעצמו היה המקריב דזר מותר בבמה ואין כהונה בבמה, כדאמר סוף זבחים ויענהו באש מן השמים על מזבח העולה בעת ההיא בראות דוד כי ענהו ד' בגרן ארנן כו' הבין, שזאת הנחלה, זאת המנוחה, ופה יקבע המקום שכינתו, התחיל להתנהג כמו בקדושת אהל מועד, ויזבח שם, פירוש רק זביחה בלבד לא הקטרה והעלאת אימורים כו', ויאמר דוד זה הוא בית ד' האלדים וזה מזבח לעולה בירושלים, שלא יזבחו במקום אחר [לבד בבמת צבור שבגבעו], שכיון שיש בית לאלדים א"כ הבמות אסורות, וזה שאמר כאן רק העם מזבחים בבמות כי לא נבנה בית לשם ד' כו' ויאהב שלמה ללכת בחקות דוד אביו, רק בבמות הוא מזבח ומקטיר, שלא שמר כפי מה שצוה דוד אביו, שלא יקטירו ויקריבו בבמות. ודו"ק.